יום חמישי, 25 ביולי 2013

טירת haut-koenigsbourg

 

היעד הראשון שלנו באלזאס היה טירת haut-koenigsbourg.
הטירה נמצאת ליד הכפר St. Hypolite, על ה"תפר" בין דרך היין להרי הווז' המיוערים.

הטירה נבנתה במאה ה-12, במקום אסטרטגי השולט על עמק הריין הפורה. במקום שלטו אנשי שושלת הוהנצולרן, וגם בני שושלת הבסבורג; מיקומה המצויין שימש כמקום להתבצר בו עד למלחמת 30 השנים, במאה ה-17. לאחר מכן, עברה הטירה, יחד עם כל חבל אלזאס, לידי צרפת.

בשנים 1900-1908 שוקמה הטירה ביוזמת הקייזר הגרמני וילהלם השני (הטירה היתה אז בשלטון גרמניה, והקיסר רצה להדגיש את שורשי המקום הגרמניים).

כיום המקום (כחלק מחבל אלזס הצרפתי) משמש כאתר תיירות מוביל באלזס. דרך מפותלת עולה אל הטירה. אפשר לחנות בכביש ההיקפי של הטירה, להיכנס ולחזור לעולם האגדות והאבירים.


בתי מלאכה של פעם, צריחים, אולמות, חדרים, שרונות וחרבות - כל אלה ממלאים את הטירה שמצבה שמור היטב. כ"בונוס" - תצפית נפלאה לכל עבר - כרמי אלזס, הרי הווז' ובאופק הרחוק - היער השחור.

חוויה מומלצת לילדים, אבל לא רק.

בביקורנו שם פגשנו חבורת עיתונאים מישראל שריאיינו אותנו ואף הזכירו אותנו בכתבה זו.







 

 

יום שני, 22 ביולי 2013

שביל החושים

 
אחת האטרקציות הבולטות ביער השחור הם פארקי החושים. הגדול והידוע ביותר נמצא בגוטאך, במרכז היער, מצפון לטריברג. המסלול שם ארוך למדי, 2.5 ק"מ. וזה הולך כך: באים למקום, משלמים, מקבלים מפתחות ללוקר, ומפקידים בו את הנעליים והגרביים. משם צועדים ביער ובשדב, בבוץ עמוק וגם רדוד, על אבנים ועלים, שבבי עץ ואצטרובלים.

 
אך לא רק חוש המישוש פועל כאן: יש במסלול תחנות שבהן אפשר להריח חומרים, ערוגות פרחים בצבעים שונים ועם מסנני קרינה ותאורה שמשנים את הצבע, ותחנות לשמיעת קולות של היער.

בסוף המסלול, לאחר שכל החושים תורגלו (לחוש הטעם אפשר להביא כריעים וחטיפים ולאכול במדשאה שבכניסה), מגיעים לברזיה, שוטפים את הרגליים אחרי שמצלמים אותן, נועלים את הנעליים וממשיכים בדרך.


משך המסלול כשעתיים, והשילוט בו מעט מבלבל.

יש מסלול דומה (חינם) ליד טוטנאו וייתכן שמסלולים נוספים ברחבי היער.


 




 




מפלים ושעונים

מרכז היער השחור, סביב העיירה טריברג, ידוע כמולדת שעוני הקוקיה.
ייצור השעונים התחיל כ"תותר לוואי" של הרבה עץ והרבה זמן פנוי (כך לפחות הוסבר לי)

 

לכל אורך כביש 500 יש חנויות למכירת שעוני קוקיה, ומרכז העיירה טריברג עמוס לעייפה בחנויות מזכרות עם שעוני קוקיה בכל גודל ומיר שתרצו
טריברג ידועה גם בזכות המפל, הגבוה ביותר בגרמניה, שנופל מגובה של כמעט 200 מטר בשורה של מפלי משנה.

למפל יש 3 כניסות. שתי העליונות הן חינם, והשלישית - זו שבלב העיירה - בתשלום. שפע גדול של מים, ובנאים (שאנחנו לא ראינו) בתוך מרכז עיירה ציורי, צבעוני ושוקק חיים. ליד המפלים יש גם פארק חבלים גדול.







מהכביש הראשי מסתעפים כבישים רבים לתוך היער, שהופך עבות ואפלולי למדי. 

בין טריברג לעיירה גוטאך נמצא שעון הקוקיה הגדול בעולם, שמצלצל מדי שעה וכל הבובות שלו יוצאות במחול. וכמובן - חנות מזכרות בלתי נמנעת.

טוטנאו

 
העיירה בה גרנו ביער השחור נקראת Todtnau ומבוטאת "טוטנאו". מקום קטן, מקסים, עם כיכר מרכזית וכנסיה גדולה, מסעדה איטלקית, גלידה, כמה חנויות וסופרמרקט של רשת Penny.
לעיירה יש שמונה "פרברים" מרוחקים יחסית, ואנחנו גרנו באחד מהם - Muggenbrunn.
הפרבר גבוה מהעיירה בכמה מאות מטרים, והופך לאתר סקי בחורף.

עם הגיענו, "ירדנו לעיר" כדי לאכול ולקנות. מכל מקום נשקפים ההרים הירוקים.

ה"אטרקציה" המרכזית בעיירה היא המגלשות. רכבל מעלה את הגולשים לגובה רב, ומשם אפשר לרדת ולהתפתל לאורך 3 ק"מ, מעל נופי העיירה וההרים, כשה נוהגים במגלשה שולטים במהירות שלה. כדאי להגיע מוקדם ככל האפשר, כדי להימנע מתורים. כ-50 אחוז מהגולשים הם ישראלים...




אטרקציה לא פחות יפה הם המפלים: נחל ה-Weis יורד נופל במפל של 97 מטר. הכניסה - חינם, הכל נקי ופתוח כל הזמן. ההגעב מהכביש העולה מטוטנאו ך-Muggenbrunn ולפרייבורג, ליד קיוסק ומגרש חניה שלצידו עיזים מלחכות עשב. ההליכה בתוך היער, כ-20 דקות


וליד המפל יש ספה שמאפשרת לשכב ולהסתכל אל המפל שמעלינו





 ועוד בטוטנאו:
  • שביל רגליים יחפות, ללא תשלום
  • אתר קמפינג
  • מנפח זכוכית
  • והרבה שקט ואויר צח



מוזיאון העיצוב



ממש על משולש הגבולות של שוויץ-צרפת-דרמניה (בתחום גרמניה) נמצא מוזיאון עיצוב נחמד - מוזיאון ויטרה.

לא מוכר כל כך ולא מופיע בספרים בעברית (וזו אולי הסיבה לכך שלא ראינו בו ישראלים כמעט), אבל בהחלט מרשים ומיוחד.
כל מי שמתקרב, מנסה לצלם את העיצוב החיצוני המיוחד מכל זוית אפשרית....






במוזיאון יש מרכז לאדריכלות, מרכז עיצוב רהיטים,  ותערוכות מתחלפות



קישורים על המוזיאון בעברית:



המקום, כמו כמעט כל דבר בגרמניה, נסגר ב-6 בערב, גם אם יש עוד 4 שעות אור בחוץ, לכן לא הספקנו להתרשם מכל חלקיו

יום ראשון, 21 ביולי 2013

ריקוויר

 
בלב "דרך היין" של אלזס, שוכנות כמה עיירות קטנות, שמשמרות את סגנון הבניה של פעם - בתי עץ צבועים וחנויות מסוגננות ומעוטרות. יש הרבה עיירות יפות, אבל אחת (כנראה...) עולה על כולן - זו העיירה ריקוויר (Riqwihr). ייחודה הוא בכך שהיא קטנה, מוקפת חומה, והתנועה זורמת מסביב. זה הופך את העיר למדרחוב אחד גדול ומקסים, עם הרבה חנויות, בתי יין, מלונות ומסעדות.

האוירה מאוד נעימה ועליזה.  המוכרים מציעים לטעום את מרכולתם - גבינת מונסטר איכותית, עוגות קוגלהוף, עוגיות מקרון ושאר מעדנים. היין והבירה מאוד פופולריים ונלגמים בכמויות. 

בקצה העיר נמצא רחוב היהודים, שבו, כמו בעיירות רבות באיזור, גרו יהודים בעבר. כיום שוכן בסמטה מוזיאון העינויים, אך השלט נשאר, ויש גם בית (לא מצאתי) שבו אפשר לראות חור של מזוזה.

אפשר בהחלט להסתובב בעיר שעה-שעתיים, ולצלם, ולצלם....








עוד המלצות