בתחילת יולי יצאנו (הורים + תאומות בנות 15 וחצי + ילד בן 5 וחצי) לטיול ביער השחור ובחבל אלזס
הטיסה:
החלטנו לטוס בחברת איזיג'ט.
היתרון: מחיר זול במיוחד, בעיקר אם מזמינים מראש. נחיתה בשדה של באזל, קרוב מאוד ליער השחור (50 ק"מ עד למקום הלינה, לעומת 90-300 ק"מ אילו היינו נוחתים במקומות אחרים)
החסרון: כל שינוי בטיסה (ונאלצנו לשנות...) הביא את המחיר קרוב למחיר טיסה סדירה או צ'ארטר. עוד חסרון - ההמראה בחזרה היא ב-6:15 בבוקר, לא מאוד נוח.
הטיסה היא ללא אוכל ושתיה, אך מצאנו שזה לא מפריע. אפשר לבוא עם חטיפים וכריכים מהבית, וגם קניית מזון בטיסה לא יקרה. הצוות מאוד נחמד ונעים, והחברה נוטה לדייק מאוד בלוחות הזמנים.
בשדה התעופה של באזל יש שני חלקים - שוויצרי וצרפתי. מעשית, אין הבדל, וממילא העוברים בביקורת הדרכונים מתאחדים עם מזוודותיהם באותו מקום. המעבר בשדה הקטן היה מהיר מאוד ויעיל.
הרכב:
מחירי שכירת רכב שונים מאוד מסוכנות לסוכנות, ובדרך כלל יקרים יותר בצד השוויצרי מאשר בצד הצרפתי.כמובן שרצוי להזמין מהארץ, להשוות מחירים ולהשיג הנחות של ארגוני צרכנים.
אנחנו שכרנו מ"שלמה סיקסט", עם הנחת עובדי אוניברסיטה, ושילמנו 280 יורו לשבוע עבור רכב סטיישן משפחתי. היות שלא היה במלאי, שודרגנו כבר בארץ למיני-ואן. כשהגענו לשדה - הפתעה... לא היה מיני-ואן ושודרגנו שוב, הפעם לואן של 7 מקומות, Ford-C max שחור ויפה, מצוייד ומאובזר.
קבלת הרכב היתה פשוטה מאוד, הפקידה היתה אדיבה וחביבה, דוברת אנגלית, צרפתית וגרמנית.
מרגע הנחיתה ועד לרגע בו עזבנו את השדה ברכב עברו לא יותר מ-20 דקות!
כפי שאתם רואים, אפשר להפוך את הרכב ל "באר בגאז'" ולאכול בתוכו...
מזג אויר:
חודש יולי נחשב לאחד הודשים הגשומים ביער השחור. אך למזלנו לא ירדה אף לא טיפת גשם אחת. רוב הזמן היו 28-30 מעלות ביום באיזורים הנמוכים, ו-22-24 באיזורים הגבוהים. באמת מזל.
תקשורת וניווט:
המליצו לי על תוכנת ניווט בשם "סיג'יק", בה מורידים לנסיון את התוכנה, ואת מפת גרמניה. כך אפשר לנווט בעזרת PS ללא צורך בגלישה סלולרית יקרה. בפועל, התוכנה לא עבדה בנחיתה. חזרתי לניווט בעזרת מפות,. היציאה משדה התעופה והמעבר מצרפת לגרמניה היה קל ופשוט, אך שם התחלנו להסתבך. מסתבר שלרכב המופלא שלנו היה GPS מובנה עם מפה ומסך מגע, דובר צרפתית שוטפת. חיש קל הצלחנו להיעזר בשירותיו ולצאת מפלונטר הכבישים ועבודות הדרך שליד העיירה Lorach. בהמשך סידרנו אותו כך שידבר אנגלית במבטא בריטי מהוקצע. הקריינית זכתה לשם ג'ניפר מרדית' אוטו (קרדיט לספיר ואופיר שקוראות יותר מדי ספרים על אנגליה).
בצימר היתה לנו קליטה סלולרית אלחוטית (10 יורו לשבוע), אך איכותה היתה חלשה מאוד. בימים טובים הצלחנו לדבר בעזרת תוכנת ה-Bphone של בזק.
הטיסה:
החלטנו לטוס בחברת איזיג'ט.
היתרון: מחיר זול במיוחד, בעיקר אם מזמינים מראש. נחיתה בשדה של באזל, קרוב מאוד ליער השחור (50 ק"מ עד למקום הלינה, לעומת 90-300 ק"מ אילו היינו נוחתים במקומות אחרים)
החסרון: כל שינוי בטיסה (ונאלצנו לשנות...) הביא את המחיר קרוב למחיר טיסה סדירה או צ'ארטר. עוד חסרון - ההמראה בחזרה היא ב-6:15 בבוקר, לא מאוד נוח.
הטיסה היא ללא אוכל ושתיה, אך מצאנו שזה לא מפריע. אפשר לבוא עם חטיפים וכריכים מהבית, וגם קניית מזון בטיסה לא יקרה. הצוות מאוד נחמד ונעים, והחברה נוטה לדייק מאוד בלוחות הזמנים.
בשדה התעופה של באזל יש שני חלקים - שוויצרי וצרפתי. מעשית, אין הבדל, וממילא העוברים בביקורת הדרכונים מתאחדים עם מזוודותיהם באותו מקום. המעבר בשדה הקטן היה מהיר מאוד ויעיל.
הרכב:
מחירי שכירת רכב שונים מאוד מסוכנות לסוכנות, ובדרך כלל יקרים יותר בצד השוויצרי מאשר בצד הצרפתי.כמובן שרצוי להזמין מהארץ, להשוות מחירים ולהשיג הנחות של ארגוני צרכנים.
אנחנו שכרנו מ"שלמה סיקסט", עם הנחת עובדי אוניברסיטה, ושילמנו 280 יורו לשבוע עבור רכב סטיישן משפחתי. היות שלא היה במלאי, שודרגנו כבר בארץ למיני-ואן. כשהגענו לשדה - הפתעה... לא היה מיני-ואן ושודרגנו שוב, הפעם לואן של 7 מקומות, Ford-C max שחור ויפה, מצוייד ומאובזר.
קבלת הרכב היתה פשוטה מאוד, הפקידה היתה אדיבה וחביבה, דוברת אנגלית, צרפתית וגרמנית.
מרגע הנחיתה ועד לרגע בו עזבנו את השדה ברכב עברו לא יותר מ-20 דקות!
כפי שאתם רואים, אפשר להפוך את הרכב ל "באר בגאז'" ולאכול בתוכו...
מזג אויר:
חודש יולי נחשב לאחד הודשים הגשומים ביער השחור. אך למזלנו לא ירדה אף לא טיפת גשם אחת. רוב הזמן היו 28-30 מעלות ביום באיזורים הנמוכים, ו-22-24 באיזורים הגבוהים. באמת מזל.
תקשורת וניווט:
המליצו לי על תוכנת ניווט בשם "סיג'יק", בה מורידים לנסיון את התוכנה, ואת מפת גרמניה. כך אפשר לנווט בעזרת PS ללא צורך בגלישה סלולרית יקרה. בפועל, התוכנה לא עבדה בנחיתה. חזרתי לניווט בעזרת מפות,. היציאה משדה התעופה והמעבר מצרפת לגרמניה היה קל ופשוט, אך שם התחלנו להסתבך. מסתבר שלרכב המופלא שלנו היה GPS מובנה עם מפה ומסך מגע, דובר צרפתית שוטפת. חיש קל הצלחנו להיעזר בשירותיו ולצאת מפלונטר הכבישים ועבודות הדרך שליד העיירה Lorach. בהמשך סידרנו אותו כך שידבר אנגלית במבטא בריטי מהוקצע. הקריינית זכתה לשם ג'ניפר מרדית' אוטו (קרדיט לספיר ואופיר שקוראות יותר מדי ספרים על אנגליה).
בצימר היתה לנו קליטה סלולרית אלחוטית (10 יורו לשבוע), אך איכותה היתה חלשה מאוד. בימים טובים הצלחנו לדבר בעזרת תוכנת ה-Bphone של בזק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה